על תורה, נשיות, ואוצרות גדולים של שירה

'וְעַתָּה כִּתְבוּ לָכֶם אֶת-הַשִּׁירָה הַזֹּאת וְלַמְּדָהּ אֶת-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שִׂימָהּ בְּפִיהֶם לְמַעַן תִּהְיֶה-לִּי הַשִּׁירָה הַזֹּאת לְעֵד-בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל' (דברים לא, יט).

שירה – זו תורה, כדברי הרמב"ם (הלכות ספר תורה, הלכה א) שמצות עשה על כל איש ואיש מישראל לכתוב ספר תורה לעצמו שנאמר 'ועתה כתבו לכם את השירה כלומר כתבו לכם תורה...'.

ומדוע נקראת התורה שירה?

שירה היא ביטוי עמוק לעולם הנפש. היא מוציאה מהכוח אל הפועל את הגנוז בעומק הנשמה. לכן אמר רבי עקיבא – 'אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל, שכל הכתובים קודש, ושיר השירים קדש קדשים' (מסכת ידים, פרק ג, משנה ה).

שיר השירים - השיר שמעל כל השירים, שמרומם את כל השירים, שנותן להם את עומקם ותכנם, הוא שיקוף וביטוי של הקשר העמוק בין כנסת ישראל למלך המלכים, של הנשמה המחייה את העולם כולו.

והתורה היא זו הנותנת לנו את היכולת לשורר את השירה הזו, להוציא מההעלם אל הגילוי את המאוויים העמוקים ביותר של האדם ושל נשמת ישראל. בהדרכתה המדויקת והמרוממת היא מוליכה אותנו לגילוי מרחבי אישיותינו והוצאתם לפועל, לטוב לנו ולסובב אותנו.

לכן, לא תתכן סתירה בין שירה זכה, חודרת, נוגעת, להדרכתה של תורת אמת. ומקום שנמצאת סתירה כזו, נראה שיש לחפש ולאתר את הזיוף, ולנסות לכוון קצת יותר את מיתרי הנפש.

האשה - מכוונת בטבעה אל זרימתה של תורה. 'כה תאמר לבית יעקב' – אלו הנשים. אין להן צורך בדברים קשים כגידים ('ותגיד לבני ישראל') על מנת לקיים את מצוות הבורא ברוך הוא. 'שעשני כרצונו' – השירה בפרט, ושירתה של תורה בכלל נובעת מנשים בטבעיות, בעושר, באופן המכוון לרצון ה'.

כמי שמאד אוהבת לשיר ולנגן, נתקלתי לא פעם בקושי אישי למנוע עצמי מלשיר במצבים שונים ומגוונים. אך ההבנה שהולכת ומעמיקה בי היא, שהשירה היא ביטוי לדבר מאד עמוק ופנימי בתוכי, שהיא מחברת אותי למקומות הכי קדושים ואינטימיים שלי. הבנה זו מחלחלת אל הרגש שמסכים גם הוא כי נכון לי לשמור את המקום היקר והנסתר הזה למשפחתי, ולחלוק אותו עם חברותיי לנשיות זורמת, שמחה ומלכדת.

בואו חברות ונשוב אל האוצרות שלנו, ונהיה משתמשות באוצרות שלנו! (על פי קריאת רבי נחמן בסיפורו 'מעשה משבעה קבצנים'). למה לנו ללכת לרעות בשדות זרים? יש לנו פה, פה, ממש קרוב, אוצרות גדולים של שירה, של יצירה, מעומק הנשמה, שאותם אנו יכולות לחלוק אחת עם השנייה.

בואו נתחיל ונעשה משירת העשבים ניגון של הלב.